מאת: אסף בן קרת
"לא עזבתי מעולם", אלבומו החדש וה-14 במספר של שלומי סרנגה, הוא אלבום משובח שמציג זמר וותיק שיודע לעניין ולהפתיע כל פעם מחדש.
בעשור האחרון שלומי סרנגה ביסס את מעמדו כאחד הזמרים המזרחיים המובילים והמצליחים בארץ. הוא הוכיח עצמו כבר פעמים רבות כאמן מחונן, מלא נשמה ועוצמה. סלסוליו היווניים האותנטיים, הצלולים, רבי המבע וקולו העמוק הפכו לסימן ההיכר שלו והזניקו את הקריירה שלו לפסגות גבוהות במיוחד.
סרנגה בולט במיוחד כאמן שאוהב לקחת סיכונים, להתנסות בהרפתקאות חדשות והוא עושה זאת עם תחושה רבה של ביטחון בעצמו ובאמנות שלו, אמת פנימית שקשה להישאר אליה אדישים. אלבומו החדש הוא אלבום של יוצר בשל, בוגר ומקצוען אמיתי. השנים הרבות בביזנס, הכישרון הבלתי מעורער, התשוקה שלו למוזיקה ובמיוחד הגישה הפתוחה שלו לעכל ולאמץ לחיקו מוזיקה מגוונת וסגנונות שונים מורגשת בו באופן בולט.
אחרי ההצלחה הענקית של אלבומו "מונו" לפני שנתיים שהגיע למעמד של אלבום הזהב, האלבום החדש משלים סופית את המעבר של הזמר האהוב לשירים בעברית ולא ביוונית, וסרנגה בוחר לשתף פעולה במסגרתו עם יוצרים רבים, חלקם מקוריים ומרעננים במיוחד. האווירה במרבית האלבום ממשיכה להתרכז סביב המוזיקה היוונית עמה סרנגה כל כך מזוהה, אך רק כרקע. מה שבולט יותר הוא הגיוון באלבום מהודק מאוד מבחינה מוזיקלית.
ב-"גלו לו" ניתן לשמוע את סרנגה בסגנון ערבי אסלי כשהוא מחדש את שירו של עבד אל חלים חפז, מגדולי זמרי מצרים. שיר זה קיים באלבום הנוכחי גם בגרסת רמיקס סוחפת בניצוחו של המפיק הבינלאומי עופר ניסים, כשגם השיר "Esi" הוא תולדה של שיתוף הפעולה האלקטרוני המוצלח בין השניים, המשדרג את סרנגה גם לסצנת המועדונים.
שיר הנושא "לא עזבתי מעולם" שבו סרנגה משתף פעולה בשנית עם יוני בלוך (אחרי "מקום אחר") נשמע יותר כבלדת רוק מאשר שיר מזרחי, כאשר הפסנתרים של בלוך וקולות הליווי הנשיים הרכים והעדינים מעניקים לשיר סאונד עשיר ושונה מאוד מהחומרים הרגילים שלו. גם "בואי שבי" יכול להיכנס בקלות רבה לנישת בלדות הרוק. השיר הוא תולדה של שיתוף פעולה של שלומי עם המפיקים והיוצרים שגיא צורף ואלעד כהן, המזוהים עם אלבומי "פרוייקט 30" וגם עם צח דרורי, מפיק ויוצר שעבד עם אמנים כמו אביתר בנאי, ערן צור, אסף אמדורסקי ואחרים. השיר נשמע בהתאם עם גוון רוקיסטי יותר, גיטרות חשמליות, קלידים ועיבוד עשיר שנשמע שונה מאוד ממה שהזמר עשה עד כה.
הרצון לחדש ולפרוץ דרך ולהתנסות בקשת רחבה של סגנונות הוא בהחלט מבורך והופך את האלבום החדש של שלומי סרנגה למרתק ביותר. אך ברור שלא ניתן להתעלם מהשירים בעלי הגוון היווני באלבום הנשמעים מצוין. "צלם רחוב" שיצא לאחרונה, ו-"כל הנשים יפות" הם שירים שכתב יוסי גיספן, ששיתופי הפעולה הקודמים בינו לסרנגה כבר הולידו מזמן להיטי זהב וגם החדשים הולכים באותה מגמה. וגם "זה רק נדמה לך" ו-"טאבה טומבה", שיתופי הפעולה עם הזמרת והיוצרת דיקלה, נשמעים כאילו נרקחו בטברנה.
"לא עזבתי מעולם" הוא ללא ספק אחד מהאלבומים הטובים ביותר של סרנגה, סוחף, מרשים, מרתק ועשוי לעילא ולעילא. למרות שהוא מונה רק עשרה שירים, נדמה שמדובר כאן במקרה קלאסי שבו "כל המוסיף גורע". יופי!
◄ להאזנה לאלבום "לא עזבתי מעולם" של שלומי סרנגה במלואו – לחצו כאן!