מאת: נעם חורב
לאט לאט אנשים מתחילים להקשיב למילים. אני ממש מרגיש את זה בשטח. כשאני שומע שיר חדש, אני קודם כל מקשיב למילים, לסיפור, לחרוזים, ורק מאוחר יותר מתגנבת גם המנגינה.
אני יודע שאצל רוב האנשים זה הפוך – בשלב הראשון מתחברים ללחן, למוזיקה, למלודיה, ורק אחר כך מתפנים להקשיב ולהעמיק במילים. מבחינתי, שיר הוא לא רק גיטרות ותופים וקצב, אלא סיפור של ממש שברגע אחד יכול להיכנס לך לנשמה וללב ולהתיישב שם עד סוף חייך.
בתקופה האחרונה אני מרגיש שיותר ויותר אנשים מתמקדים במילים, מחפשים בטקסט משהו שייגע בהם, שירגש אותם, שירתק אותם, ואני כל כך שמח על כך. יש איזושהי מגמת התעוררות מדהימה, אנשים מצטטים משפטים משירים בפייסבוק שלהם, מנתחים את הטקסט ומנסים להבין "למה התכוון המשורר", אנשים מגלים מחדש את הקסם של מילים.
פיתחנו מנגנון ביקורת שלא מוכן לקבל את כל מה שמציעים לנו. טקסטים שהיו עוברים פעם, כבר לא עוברים היום. אנחנו מרגישים מיד כשמישהו מנסה "למרוח" אותנו ומגיש לנו שיר עם טקסט שטוח וממוחזר. כל כך הרבה אנשים פונים אליי כל יום ומספרים לי עד כמה הטקסט נגע בהם, סיפר את הסיפור שלהם, הצליח לבטא את מה שהם מרגישים, וזה עושה אותי מאושר בכל פעם מחדש כי זה מוכיח לי שאנשים לא שכחו להקשיב למילים.
מאז ומתמיד באו בביקורת חריפה כלפי הטקסטים במוזיקה הים תיכונית. לי תמיד היה קשה לנקוט עמדה בנושא, פשוט כי הרגשתי שזה עניין מאוד אישי. מי אני שאתווכח עם טקסט שמצליח לרגש אנשים או לשמח אותם? קשה לי מאוד לשפוט מוזיקה ואמנות במושגים של איכות, כי מי בעצם קובע מה איכותי ומה לא?
ובכל זאת, אני מאמין שתמיד צריך לשאוף לגבוה, למדויק, למקורי. הכי קל לחזור שוב ושוב על אותן השורות שכולנו כבר מכירים, להשתמש באותה החריזה השחוקה, לספר את אותו הסיפור. הטענה שלי לגבי שירים שנשמעים אותו הדבר, שלא מביאים איתם משהו מרענן ושלא כתובים היטב, מופנית לשירים ים-תיכוניים, אך באותה מידה גם לשירים מז'אנרים אחרים כמו רוק ופופ.
לאלה מכם שכותבים: כל כך חשוב למצוא שפה משלכם, קול משלכם, ייחוד. כבר אמרתי את זה בעבר ואגיד זאת שוב, הכי נורא עבור יוצר, זה להישמע כמו מישהו אחר (אפילו יצא לי חרוז….( כשאתם ניגשים לכתוב שיר, אל תחפשו קיצורי דרך. תחפרו בעצמכם, תשאלו שאלות, תבינו מה הסיפור שלכם, מה אתם רוצים להגיד, תבחרו את המילה הכי מדוייקת ואם צריך תתעכבו עליה שעה שלמה. רק ככה אתם יכולים להבטיח לעצמכם יצירה שלמה ואמיתית.
וחוצמזה, בפעם הבאה שאתם שומעים שיר חדש, קחו חמש דקות עם עצמכם – שבו מול המילים, תקראו, תבינו, תנתחו, ואם הטקסט טוב, אני מבטיח לכם שגם תתרגשו.
נעם חורב הוא פזמונאי מצליח, זוכה 2 פרסי אקו"ם, שכתב להיטים גדולים למיטב אמני ישראל כמו אייל גולן, מירי מסיקה, הראל סקעת, משה פרץ, לירן דנינו ועוד. בנוסף, כתב נעם את ספר הילדים "לציונה יש כנף אחת" שהגיע למעמד רב-מכר. לאחרונה הוא אף פתח סדנאות כתיבה ופזמונאות בתל אביב ובחיפה שהפכו במהרה לסדנאות המבוקשות, המצליחות והמדוברות ביותר בתחום.
> לחצו כאן לסיפור מאחורי "היא לא את" של אייל גולן
> לחצו כאן למדריך המוביל לכותב המתחיל
צילום נעם חורב: אלון ראובני
מסכים עם כל מילה!
אחד היוצרים הגדולים!!!!!!!!!!!!