יום עצמאות נוסח משה פרץ

מאת: אסף בן קרת

הכישרון הרב של משה פרץ הפך אותו תוך שנים בודדות לאחד הזמרים המצליחים האהובים והטובים ביותר בישראל. ישנם לא מעט סיפורי הצלחה במוזיקה המזרחית במחוזותינו, אך אין ספק שאצל משה פרץ הוא מוצדק וראוי ואין ספק שהוא הגיע למעמדו הנוכחי בזכות ולא בחסד.

אחרי שהוציא שבעה סינגלים מתוך "זיקוקים", אלבומו החדש והחמישי במספר,  הוא משחרר את האלבום המלא – ממש מתנה מושלמת שמגיעה רגע לפני החגים. פרץ הוא קודם כל מבצע מצוין ומלא בנשמה. האהבה הרבה שהוא משקיע באמנות שלו בהחלט ניכרת באלבום הזה, אלבום מלא בכל טוב – 16 שירים חדשים הם בהחלט מספר לא מבוטל של שירים, המצטרפים לרפרטואר הכל כך מצליח שלו.

ההפתעה האמיתית באלבום היא ההשפעות המוזיקליות הרחבות והרבות שהזמר מכניס ומשלב בתוך המוזיקה שלו, דבר אשר הופך את ההאזנה למרתקת במיוחד: החל מסול ואר-נ'-בי אמריקאי, בלדות סקסיות המופקות לעילא בהן קולו החזק של פרץ נשמע מלטף ונעים. דרך בלוז חם שכמעט ולא היה במוזיקה של משה פרץ עד היום ועד מוזיקה אלקטרונית, מקצבי האוס שמנים ועבים, אך בקצב נכון ונעים. הזמר האהוב ממשיך לתמקצע בסגנון הזה ובהחלט ניתן לראות התקדמות מאלבום לאלבום.

מלבד אלו, ישנה התקרבות גם למוזיקה של ארץ ישראל הישנה והטובה, לחנים עממיים ופשוטים אך נוגעים ומעוררי כמיהה. השפעות שכאלו כמעט ונדיר למצוא במוזיקה מהז'אנר הים תיכוני ועצם העובדה שפרץ מכבד את המורשת הזו ומוסיף לה את הטאצ' האישי שלו היא בהחלט מרעננת.

אך כמובן, אי אפשר שלא להתייחס למוזיקה הים תיכונית שפרץ מזוהה איתה כל כך. למרות שככל הנראה זהו האלבום הכי פחות ים תיכוני של משה פרץ, הנוכחות של המוזיקה הזו עדיין ניכרת לכל אורכו והכלים הערביים האותנטיים בהם הוא משתמש נותנים למוזיקה פן איכותי יותר.

המילים לשירים הן הנושא הפחות מעניין באלבום – הכל מאוד רומנטי, יחסים בינו לבינה, אהבות, תקוות, סיפוק…. אתם יודעים בדיוק במה מדובר. פרץ, זוכה פרס אקו"ם לשנת 2010, יודע את העבודה, והוא משכלל את הנוסחה המוזיקלית בה השתמש כדי להצליח וממשיך לבסס את מעמדו האיתן בתעשייה. הוא כתב כ-12 שירים לאלבום (מתוך 16) כך שההישג המרשים הזה מדגים גם את יכולותיו המילוליות.

השיא של האלבום הוא הביצוע המחודש של פרץ לקלאסיקה "אהובתי" של משינה, שיצא במסגרת הפרוייקט האהוב והמצליח "שני צדדים למטבע". הביצוע הזה מדגים בצורה נפלאה את היכולות הווקאליות שלו, את הכישרון להעניק לשיר פרשנות חדשה ומעניינת מבלי לאבד את המשמעות העיקרית של השיר.

המלודיה תמיד היתה חזקה אצל פרץ ולכן האלבום כולו הוא מוצר פופ מלוטש, עשוי וערוך בקפידה, משתמש בכל מה שנכון, אופנתי ועובד במוזיקה העכשווית. זה אולי נשמע פשוט, אבל לא כל אחד יודע להגיש שירי פופ מצויינים, קליטים, כיפיים ואווריריים ופרץ בהחלט עומד במשימה בכבוד.

האם זהו אלבום טוב להתחיל להאזין לפרץ לקהל שאינו מכיר אותו? התשובה בהחלט חיובית! קשה שלא להיסחף אחרי האנרגיות החיוביות שהאלבום משפריץ לכל עבר, הזרימה החלקה שלו, ההפקה המוקפדת של יעקב למאי, אבי גוטמן ו-תמיר צור והכריזמה הבלתי ניתנת להכחשה של משה פרץ.

אין ספק שהזיקוקים של משה פרץ יעשו לכם המון המון שמחה בלב!