שוב שלום ״חריפים״ יקרים!
אני שמח לכתוב לכם את הטור השני שלי כאן אליכם. היום בחרתי לחלוק איתכם את המחשבות שלי לגבי פניה המשתנות של המוזיקה המזרחית.
אין ספק שהמוזיקה המזרחית שינתה את פניה בעיקר בעשור האחרון. כניסת הפופ והמוזיקה האלקטרונית לתוך הסאונד הרגיל ששלט עד אמצע שנות ה-90 הפך את המוזיקה המזרחית להרבה יותר נגישה, אך עם זאת לפחות ״מסולסלת״.
רק במוזיקה המזרחית אפשר לשמוע דרבוקה, גיטרה חשמלית עם סאונד של אריס סאן, בגלמה, כינור ערבי, בוזוקי ועוד. אבל נדמה שבשנים האחרונות הכלים הללו פינו את מקומם לעיבודים מתוחכמים מלאי מקצבים אלקטרוניים שלפעמים נדמה כאילו יצאו מהמועדונים הגדולים של ניו-יורק.
את הפריצה המשמעותית של המוזיקה לתוך המיינסטרים אפשר לשייך לכמה אלמנטים: השילוב של אמנים מזרחיים עם אמני מיינסטרים בולטים, כמו אייל גולן ו-אתניקס מאמצע שנות ה-90, להיטים בולטים ששברו כל גבול אפשרי החל מ-״בלבלי אותו״ של קובי פרץ ל-״לכל אחד יש״ של שלומי שבת ו-ליאור נרקיס דרך ״חלום מתוק״ של מושיק עפיה ו-שלומי סרנגה ועד ״אתה תותח״ של שרית חדד. אלו היו רק חלק קטנטן מלהיטי הענק של תחילת שנות ה-2000 שסימנו את כניסתה של המוזיקה לעידן הפופ הים תיכוני.
עצם התהוותם של כותבים מוכשרים שסימנו את המעבר לדור החדש כותבים כמו יוסי גיספן, עדי לאון וכמובן היוצרים והכותבים המוכשרים משה פרץ, דודו אהרון, שבעצם הראו לכולם שמותר ורצוי לאמן גם לכתוב ולהלחין לצד הביצוע של השירים.
אז כן, המוזיקה החדשה (הפופ המזרחי) התקרבה מאד לכיוון המיינסטרים והפכה את המוזיקה להרבה יותר פופולרית – אבל האם בכך אבדה המוזיקה המזרחית הישנה ושינתה את פניה לעולמים? אז זהו -שלא!!!!!
דווקא עכשיו מהמקום של ההצלחה הגדולה גיליתי פתאום שגם אותם יוצרים כותבים ומבצעים מחפשים את הצליל הישן המוכר והחם של אותה מזרחית שעליה גדלנו.
פתאום אנחנו שומעים גם שירים כמו ״אין כמו בבית״ של משה פרץ, ״אמא״ של דודו אהרון, ואלבומים כמו ״חלק מחיי״ האלבום החדש של אייל גולן, האלבום ״20״ של שרית חדד והאלבום "האחת שלי" המשובח של ישי לוי. תוסיפו לצידם את גל הצעירים המוכשרים עם טעם של פעם כמו שיר לוי, מורן קריטי וכמובן עומר אדם ותגלו זרם שלם של אמנים המחזירים את הטעם הישן והנושן אל המוזיקה המזרחית.
ואגיד לכם את האמת – אני אוהב את הצלילים האלו!… ספרו לי מה אתם חושבים…
שיהיה שבוע טוב,
ירון
◄ לעמוד הרשמי של ירון אילן בחריף – לחצו כאן!
בתור ילדה בת 17 בסה"כ, אך יחד עם זאת בעלת ידע רחב בכל מה שקשור במוזיקה המזרחית, המוזיקה של פעם.. אני יכולה להגיד שחסרה המוזיקה הזו, הטקסטים בעלי הרמה הגבוהה, הצלילים המדהימים האלה… אך כמו שאמרת ירון, באמת לאט לאט אנחנו מגלים שכולם חוזרים לשורשים. מי יתןןןןןןןןןןןןןןן בע"ה ונחזור לאיכויות של שנות ה70-90.
אתה צודק, אבל הבעיה שכל הקיטש הממוסחר מגיע בכמויות של 50 טון, וכל הפנינים שציינת נחבאים אל הכלים. הבעיה של התעשייה הזאת, היא שהמנוע העיקרי שלה הוא כסף. ולא איכות היצירה. יש את סגיב כהן, שיר לוי ואפילו מירי מסיקה שבאמת עושים כבוד למוזיקה הים תיכונית. אבל עם כל הכבוד, וכולם יודעים את זה. שאין אבל אין מה להשוות בין המוזיקה של אביהו מדינה וזוהר ארגוב, למוזיקה של הפרצים. הכל נהיה אלקטרוני, ומילים בזויות כמו אני לא בן של מלך. בושה וחרפה, כולנו בנים של הקדוש ברוך הוא. לפי דעתי, היה עדיף להיות בקיפוח של שנות ה70 וה80. לפחות אז היו שירים טובים. מי צריך פופולריות?
היחידים שעדיין נשמעים מזרחית אותנטית יחד עם נגיעות סאונד מתקדמות ולא "פופ ים תיכוני " כמו משה פרץ וכו' זה מושיק עפיה הענק שלא מקבל את הכבוד הראוי לו ועופר לוי שזה בנאדם יחיד בדור
לדאבוני המוזיקה המזרחית לא תחזור למה שהייתה בעבר וזאת מאחר שכאשר היא נזנחה אזי דור שלם של אומנים לא ינק אותה ועל כן אין היא המוזיקה שמתנגנת להם בטבעיות. בעוד שזוהר עופר ושות' גדלו על פאריד סלים הללי ושות' השאר גדלו על שירתו היפה והפופית של אייל גולן.
על כן הסלסול והאומנות של הדור הנוכחי תמיד ישארו בגדר חיקוי ומביך (לא כל ויברציה בקול נחשב סלסול במילים אחרות יש לומר זיוף)זול של העבר.
ירון על מי אתה עובד? תאמר תאמת יחתיכת פחדן מטומטם המזרחית לא קיימת היום זה פופ ים תיכוני תפסיק לפחד על המעמד שלך כי מבחינתי אין לך מעמד יותר.
"פתאום אנחנו שומעים גם שירים כמו ״אין כמו בבית״ של משה פרץ,"…. נו באמת ירון.. מתוך כל הקריירה שלו הבנאדם הביא שיר אחד טיפ טיפה מזרחי ועוד זה היה לפני כמעט שנתיים .. זה נקרא זמר ששר מזרחית?????? בחיייך שים לב למה אתה כותב היום אנשים יודעים לקרוא גם בין השורות!
ירון אילן נגרר אחרי אליקו ושניהם בשיתוף עם דידי הררי הרסו את המוזיקה המיזרחית.