שלום חריפים יקרים!
היום בחרתי לכתוב על שני נושאים שונים אך אקטואליים בעולם המוזיקה הים תיכונית.
נתחיל עם סדרת הדוקו ריאליטי החדשה של yes – "חי בלה לה לנד". אני מת על הסדרה הזאת ואני ממש לא היחיד, אני יודע. על הסדרה אחראיים שני חברים טובים שלי: שבי זרעיה שאחראי על העריכה ו-אלעד קופרמן שהפיק ואני חייב להגיד להם שאפו ענק על סידרה מצחיקה ואפילו מרגשת.
הרעיון של לקחת קבוצת זמרים מצליחים ולהעביר אותם למדינה זרה שבה הם בעצם אלמוניים עם רקורד – בעצם מלמד את כולנו שאל לנו לקחת את ההצלחה של כל אחד ואחת מאיתנו כברורה מאליה.
אני אגב לא שותף לויכוח המתפתח האם הסדרה למשל פגעה ב-דודו אהרון. להיפך, אני חושב שהסדרה רק תעשה לו טוב לאורך זמן. תתפלאו, לפעמים אדם מגלה על עצמו דברים חדשים דווקא באמצעות מסך הטלוויזיה ואני בטוח שגם דודו, כמו אתי לוי, זהבה בן, ג׳ולייטה, אביהו שבת ו-אלון דה לוקו, מגלה על עצמו ולומד מכל פרק.
אנחנו מדינה שמהר מאוד ממליכה מלכים וגם מהר מוציאה אותם להורג בכיכר העיר, אז במקרה הזה לא צריך למהר כל כך לקבוע שהסדרה הזיקה לדודו – בסופו של דבר, צריך להעריך אותו שדווקא בשיא הצלחתו הוא הסכים לסכן הכול ולחשוף את עצמו בצורה שלא כל אמן במעמדו היה מוכן.
בשורה התחתונה – "חי בלה לה לנד" היא סדרת ריאליטי עשויה טוב ומבדרת במיוחד!
הנושא השני שרציתי לעסוק בו הפעם, קשור בעקיפין לסדרה ואני מתכוון ל-ישראל בונדק, אמרגנה של אתי לוי, כוכבת "חי בלה-לה לנד".
ישראל שוחרר לאחרונה מבית הסוהר אחרי שניים עשר חודשי מאסר כשכל חטאו היה שהפעיל תחנת רדיו פיראטית ששידרה מוזיקה מזרחית עוד הרבה לפני הקמת והצלחת תחנות הרדיו האזוריות. אמנם בצורה יבשה אכן מדובר בעבירה על החוק, אבל אל מול מאות תחנות שהופעלו לאורך השנים ועשרות אנשים ששידרו בתחנות אלו ואף נשפטו, מדובר בעונש חסר תקדים וחמור.
עכשיו כשישראל השתחרר וכמי שמכיר את ישראל ועברו בתנועת ״הפנתרים השחורים״ (תנועת מחאה כנגד הקיפוח של עדות המזרח שקמה בשנות ה-70), הוא לא ינוח בביתו אלא ימשיך במלחמותיו, בעיקר כדי לעזור לשכבות חלשות ועל מנת לקדם את המוזיקה המזרחית.
לפני שני עשורים הכל היה שונה כאן. לא היו תחנות רדיו ששידרו מוזיקה מזרחית ואם כן אז פעם בשבוע לשעה או שעתיים, ערוצי הטלוויזיה לא נהגו לארח אמנים ים תיכוניים, ובעצם אותה מוזיקה שזוכה היום לפופולריות ענקית היתה מזוהה בעיקר עם התחנה המרכזית בתל אביב – מה שאגב לא הפריע לאמנים שפעלו באותם שנים למכור מאות אלפי קלטות ותקליטים. מי שהרים את דגל המחאה על מנת שתחנות הרדיו והטלוויזיה ייתנו כבוד אפילו לא בצורה שוויונית ואף ארגן הפגנות ענק היה ישראל בונדק.
ישראל לעולם לא עשה דבר עבור כסף אלא כדרך – שנים הוא מייצג את אתי לוי בימים טובים ופחות טובים, ולא רק לאתי הוא דאג, אלא גם להרבה אמנים נוספים שאת מלחמתם הוא לחם על מנת שיזכו להיות מושמעים בצורה זהה.
בשם המאבק למען המוזיקה ובזכותה להישמע בגאון, בכבוד ובגאווה ישראל פתח רדיו פיראטי רק כדי שכולם יוכלו לשמוע מוזיקה מזרחית ושילם מחיר אישי כבד. יכולתי עוד שעות לספר לכם על האיש ופועלו אבל אני בטוח שאם תעקבו, תגלו בקרוב שיש לישראל הרבה מה לומר.
אני רק מבקש להצדיע לאיש שעושה ימים כלילות על מנת שאותם אנשים וזמרים שהיום הם כוכבי ענק לא ישכחו שהיה מישהו שפרץ להם דרך שאליה הם נכנסו. ברוך הבא הביתה ישראל!
שיהיה שבוע טוב,
ירון אילן
דודו אהרון מלך!!!
אין על דודו כפרה על עליו ! ♥
אתי לוי ממכרת .אתי לוי מיספר אחת.