דבר העורך –
היום, יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה, תתייחד מדינת ישראל עם 22,682 חיילים ואזרחים שנפלו במלחמות ישראל ונרצחו בפעולות טרור.
במלוא 62 למדינתנו הקטנה והחבולה, אנו מבכים את מתינו ומוקירים את כל אותם אלה שחרפו נפשם למען ביטחון ישראל. במציאות כזו שבה שכול הוא חלק בלתי נפרד מהקיום שלנו, שבו ראש הממשלה הוא אח שכול וששמחת העצמאות מתערבבת בכאב אובדן יקירנו ובדיוק שבוע אחרי ציון יום השואה, חשוב שנזכור כי אין לנו ארץ אחרת ולמרות כל הציניות שמלווה אותנו לפעמים ביום יום – אין עוד מקום בעולם בו נוכל להרגיש מוגנים ובו נכתיב אנו את כללינו ואת דרך חיינו.
לשכול פנים רבות ודמעות אין ספור ובין הבכי לכאב אנו מוצאים את אותם סמלים שמחזירים אותנו לאותה תחושה נעלמת ונשכחת של מלח הארץ, גיבורים אמיתיים, כאלה ששכחנו שישנם. גבורה שכזו מסמל רס"ן רועי קליין, שסיפורו עוד יסופר רבות במורשת הקרב של צה"ל.
במהלך קרב שנערך בבינת ג'בל, גילה קליין ז"ל כי מפקד הכוח הקדמי נפצע ומיהר להגיש לו עזרה. תוך כדי העלאתו של המפקד על אלונקה, נזרק רימון שסיכן את כל חיילי הכוח וקליין ז"ל, הציל את חייליו ומפקדיו כשקפץ על הרימון וקריאת "שמע ישראל" בפיו. על פעולתו זו קיבל רס"ן רועי קליין ז"ל, עיטור גבורה.
יהיה זכרם ברוך.
לזכור את כולם ולא לשכוח