ישבנו אתמול לצפות בעונה החדשה של הכוכב הבא לאירוויזיון ופשוט לא יכולנו לעצור את הדמעות.
נתחיל מהעובדה שסטטיק ובן אל השתיקו את כל המבקרים שמיהרו להספיד אותם עוד לפני עליית התכנית לאוויר.
קל היה לבוא לשני בחורים צעירים שפרצו רק בשנה האחרונה, אבל אל תשכחו לאיזה פסגות הגיעו השניים. מדובר בלא פחות מצמד גאונים שהכתיבו סגנון מוסיקה חדש, מרענן, קליט ועובד. השניים האלה יודעים מה הקהל רוצה לשמוע, אז לכל המבקרים שהספידו, אתם עדיין חושבים שאין להם מקום בשולחן השופטים בתכנית מוסיקה?
יותר מזה, סטטיק ובן אל הצילו את העונה הזו והפכו עוד תוכנית ריאליטי לאחת התוכניות המעניינות , נכונות ונצפות בטלווזיה.
לא פעם עולות השאלות האם לא מאסנו מסיפורי עצובים, היסטוריה של מתמודדים וכו'.
אתמול באמת שעייפנו מלשמוע על זה שג'ולייטה בעבר נפרדה ממנהלה האישי, או שיוסף הצעיר והמוכשר מספר על העובדה שהוריו גרושים.
תתנו למוסיקה לדבר, אנחנו רוצים לבחור נציג לאירוויזיון. זה לא המעגל עם דן שילון ולא תכנית ייעוץ עם יוסי סיאס.
אבל, כל מה שאמרנו נכון עד לרגע בו עלתה המתמודדת יונית אל הבמה.
ערוץ 2, קשת וכל הפקת הכוכב הבא ראויים לשאפו אחד ענק על הצעד האמיץ לשים סיפור כזה בלב ליבו של הפריים טיים.
אולי יונית היא לא הבחירה שלנו לאירוויזיון, יכול להיות שהיא פחות חזקה במוסיקה אבל עצם העובדה שההפקה החליטה לתת במה לשיוויון, להתמודד מול ביריונות מכל סוג שהיא ולהביא חרדי לשעבר שרוצה להגשים את עצמו, שמתלבש ומתנהג כנקבה ומקבל חיבוק, הבנה ואהבה מאביו החרדי, לזה קוראים צדק, לאבא קוראים צדיק.
כן, עייפנו מסיפורים על משברים אבל הסיפור הזה על אהבת חינם, על קבלת האחר, על הבנה פשוט המיס לנו את הלב.
אפילו ליבו הקר של השופט הכי קפוא על המסך שלנו אסף אמדורסקי לא עמד בזהץ
שאפו, שאפו ושוב שאפו!